בשלב זה היה ברור לקבוצה שאין "אוטונומיה" אחת, אלא יש הרבה זירות בהן שאלת האוטונומיה עשויה להיות רלוונטית (מנהלי בתי ספר, מורים, תלמידים, רשויות ועוד), לעתים כערך שיש לשאוף אליו ולעתים כאמצעי.
בנוסף – אוטונומיה אינה תמיד מובילה לתוצאות חיוביות, אלא צריכה "להינתן" בשום שכל, לעתים בחיבור לתנאים נוספים (כגון אחריותיות, תמיכה מקצועית, באופן דיפרנציאלי ליכולת מקבל האוטונומיה או לסוג האוטונומיה הנדרש).
קרן, כנציגת המטה, סיפקה כמה הכרעות חשובות לגבי כיוון הפיתוח: משרד החינוך מעוניין לראות את האוטונומיה כאמצעי שנועד להוביל את המערכת לשיפור בהישגים הלימודיים וכן להשגתן של תוצאות חינוכיות רחבות יותר. זה עורר שאלה – אם כך מוגדרת התוצאה, האם האוטונומיה נותרת כסוגיה בפני עצמה או הופכת לעוד גורם ועוד משתנה המשחק תפקיד כזה או אחר בהגעה לתוצאות? התשובה לכך, גם אם אינה שלמה, היא שבראייה מערכתית לאוטונומיה בית ספרית יש פוטנציאל שחייבים לבחון אותו כשלעצמו. בתוך תהליך המעבדה יכול המטה לעתים להציע תיחום או להגדיר את גבולות השיח לפיתוח מתוך הראייה המערכתית עליה הוא אמון, או מתוך הכרה בצורך ובאילוצים.
מטרה מרכזית של השלב הראשון היא להגדיר בצורה מדויקת יותר את הצורך, הבעיה או האתגר לפיתוח. לכן התבקשו המשתתפים לנסות לנסח את השאלה המרכזית ל"יורשיהם" בסדנאות ההמשך של המעבדה היומית, השאלה שמייצגת בצורה הטובה ביותר את האתגר והמענה לה יהווה התקדמות אמיתית בנושא. בתחילה היו כמה עמדות, אולם בהמשך השיחה התחיל להתגבש קונצנזוס על השאלה הבאה:
כיצד נוכל להתאים את מידת וסוג האוטונומיה הנכונים לבית הספר?
בסלון המעבדות התקבץ הרכב מגוון שכלל מנהלים, מפקחים, יועצים ואנשי פיתוח חינוכי. הם התבקשו בשלב הראשון להעלות כמה שיותר שאלות סביב המושג "אוטונומיה". והשאלות הגיעו – אוטונומיה לשם מה? האם אוטונומיה היא ערך בפני עצמו או אמצעי? אוטונומיה למי? מהם הממדים לאוטונומיה? האם אוטונומיה תמיד מובילה לשיפור? ועוד... גם מי שרצה להביע דעה התבקש לעשות זאת בצורה של שאלה.
על בסיס השאלות חולקה מפת הידע התמציתית שהוכנה מראש כתשתית לדיון. היא חשפה כמה תובנות מעניינות לגבי אוטונומיה בחינוך, ובעיקר אוטונומיה לבתי ספר:
-
מחקר של הבנק העולמי גילה שרפורמות המגדילות אוטונומיה לבתי ספר לעתים קרובות לא מובילות לשיפור הישגים. לעומת זאת הן כן משפיעות לחיוב על אחוזי הנוכחות בבתי ספר.
-
ה- oecd גילה כי הגדלת אוטונומיה תורמת להישגים רק בשילוב עם מרכיבי אחריותיות (accountability). אותו מחקר תאר את ישראל כמתחת לממוצע באוטונומיה בניהול משאבים ובתכניות לימודים, והרבה מתחת לממוצע במדדי אחריותיות.
-
הכלכלן האנושק ושות' (2012) מצא שהגדלת אוטונומיה לבתי ספר מובילה לשיפור הישגים במדינות מפותחות, ולירידה בהישגים במדינות מתפתחות.
-
עפ"י המחקר של האנושק ישראל מתנהגת בערך על פי המודל של המדינות המתפתחות, אך הפוך. בין 2000 ל- 2009 הישגי ישראל במבחנים בינלאומיים עלו באופן מתון, ובמקביל מדדי האוטונומיה ירדו בצורה ניכרת.
-
מכיוון אחר לחלוטין – בתיאוריית ההכוונה העצמית (self determination) של דסי וראיין, אוטונומיה היא אחד משלושת הגורמים היוצרים מוטיבציה פנימית, ככל הנראה אף החשוב מביניהם. מחקרים שלהם ושל אחרים מראים באופן עקבי שתלמידים המקבלים אוטונומיה פועלים יותר מתוך מוטיבציה פנימית (וגם מגיעים להישגים, מרגישים מחוברים ושייכים יותר לבית הספר ועוד כל מיני דברים טובים שקורים למי שפועל מתוך מוטיבציה פנימית).
