top of page

אוטונומיה למחשבה – מעבדה יומית בביאנלה

במסגרת הביאנלה החליטה יחידת המעבדות לקיים תהליך התנסותי קצר, בן יום אחד, המציע טעימה מהחוויה והמתודולוגיה של המעבדות, תחת הכותרת "מעבדה יומית מתגלגלת".

 

מסלול המעבדות נועד להתמודד עם סוגיות חינוכיות מערכתיות הדורשות פתרונות מערכתיים וחדשניים. בשונה ממסלולי יזמות אחרים זהו תהליך המתחיל "מלמעלה", מאחד מגופי המטה של משרד החינוך המזהה בעיה או צורך מערכתי. במסגרת המעבדה מתחיל תהליך של התמודדות עם הבעיה\צורך בעזרת יצירת חיבור בין שלוש זוויות ראייה: מטה, אקדמיה ושטח. המטה מייצג את הראייה המערכתית והרחבה, האקדמיה את המחקר, הידע והדיוק המקצועי, והשטח את הניסיון המעשי וההבנה של האילוצים והסביבה בה הפתרונות אמורים לבוא לידי ביטוי.

 

תוצר המעבדה יהיה בדרך כלל שילוב של תפיסה או תיאוריית שינוי המזהה את ה"כפתורים" הנכונים עליהם כדאי "ללחוץ" על מנת להביא לשינוי ממשי ומערכתי בסוגיה בה עוסקים, ושתורגמה למודלים יישומיים על ידי מוסדות החינוך המשתתפים במעבדה. מה"חבילה" הזו ניתן לגזור גם מדיניות, גם כלים לפיתוח מקצועי וגם פרקטיקות ברמת בית הספר.

ואנחנו התכוונו לעשות את כל זה ביום אחד...

כאמור, מעבדה מתחילה מהגדרה של סוגיה מערכתית. לקראת הביאנלה סומן נושא המעסיק רבות את מערכת החינוך – אוטונומיה.

הבחירה בנושא האוטונומיה

כל מעבדה נפתחת בשותפות עם גוף מטה, ברוב המקרים זהו גוף מטה שהציף את הצורך (ומכונה "מחולל הצורך") ושצפוי לו תפקיד חשוב ביישום ובהטמעה של הפתרונות שיתפתחו במעבדה. קרן טורנר, מהיחידה לפדגוגיה מוטת עתיד, היא המרכזת את עבודת אגף מו"פ נו"י במסגרת התהליך המשרדי המתקיים סביב סוגיית האוטונומיה ובכך נבחרה להיות "שותף המטה" שלנו ליום זה.

תפקידה כ"שותף המטה" היה לייצג את הצורך המערכתי, את "למה בכלל אנו מתעסקים בנושא ביום חם שכזה?", לקבל החלטות על הגבולות של הדיון והפיתוח ולכוון את התהליך על מנת שיהיה מנוף טוב למטרות שלה. אחד האתגרים להם "שותף המטה", ובכלל זה קרן, נדרשים אליהם הוא המוכנות להשתחרר מהדרך בה ראו את הסוגיה עד כה ולהיות נכונים ופתוחים לדברים חדשים שיעלו.

הבחירה בסוגיית האוטונומיה נעשתה בהשראת השר והמנכ"ל שהגדירו נושא זה כמרכזי לעבודת המשרד, ומתוך חוויה של השטח שגובתה באינספור עדויות לכך שבתי ספר (או לפחות מנהליהם) לא חשים מספיק אוטונומיים. במקביל החל להיווצר בשנים האחרונות ידע רב בעולמות הניהול והמדיניות החינוכית המעיד על חשיבותה של האוטונומיה ל... ובכן, זוהי הקדמה של המאוחר, אך אחד הדברים המרכזיים שעלו היא שאלת "אוטונומיה לשם מה?". שאלות כאלו הן מדרך עבודתה של המעבדה.

הבניית המעבדה היומית המתגלגלת

מתודולוגיית המעבדות כוללת מספר שלבי עבודה. על מנת לקיים תהליך שיהיה מדגים, אך באותו זמן מספיק רציני ומעמיק, התמקדה המעבדה היומית בשלבים הראשונים של המתודולוגיה – מבירור הצורך והגדרת הבעיה, ועד לרעיונות ל"מוצרים חינוכיים". מטבע הדברים בתוך יום כמו הביאנלה לא ניתן לנסות בפועל מודלים יישומיים.

הוחלט לקיים שלוש סדנאות בנות חצי שעה, שכל אחת מהן היא שלב בתהליך העבודה:

  1. לתהות – פותחים הנחות יסוד, שואלים שאלות יסוד, מבררים את הצורך  ומגיעים להגדרת שאלה מרכזית המייצגת את הצורך בצורה הטובה ביותר. לרוב שלב זה מסתיים גם במפת ידע המייצגת את עולם הידע האקדמי והמעשי סביב הסוגיה, אך לצורך הביאנלה הכנו מפת ידע מאוד תמציתית מראש.

  2. לאתגר – לנתח את הסוגיה ולזהות את המרחבים לשינוי. שלב זה מסתיים בגיבושו של "רעיון גדול" או תיאוריית שינוי, או לפחות בזיהוי המנופים המרכזיים לשינוי ("game changers").

  3. להמציא – לקחת את המנופים לשינוי ו\או את הרעיון התפיסתי הגדול, ולהעלות מגוון רחב של רעיונות יישומיים לתכניות ומודלים. מתוך המגוון המבוסס על כיווני החשיבה החדשים, צומח לעתים גם רעיון ממש טוב. בביאנלה היו לנו שניים כאלו (תקראו עד הסוף ותגלו :)

 

בתכנית המקורית היתה גם סדנה רביעית – "לנסות" – שנועדה לעבות את הרעיונות למודלים שאפשר לנסות אותם, אך מראש ולאור ההשפעות הצפויות של ביקור השר על לוח הזמנים, הסבירות הייתה שלא תתקיים כפי שקרה בפועל.

 

אחד האתגרים המורכבים בביצוע המעבדה היומית, שבה המשתתפים היו יכולים להיות רק באחת הסדנאות והרכבם צפוי היה להשתנות מסדנה לסדנה, היה להעביר באופן תמציתי וברור גם את המתודולוגיה וגם את תוצרי השלבים הקודמים. הפתרון שמצאנו היה בדמותו של הצייר והקריקטוריסט עמוס אלנבוגן שתיעד בסגנונו המיוחד והמדויק את השיח בכל סדנה. למעשה בתחילת הסדנאות המתקדמות הראינו למשתתפים את הציורים שלו מהסדנאות הקודמות, ובעזרתם הסברנו את התהליך שהתרחש.

bottom of page