מעבדה מתגלגלת: אוטונומיה

דילמה מעניינת עלתה כשאחת המשתתפות (מורה) טענה שחייבים לתת למנהלים סמכות לבחור את הצוות שלהם ואפשרות גם להיפרד ממורים פחות טובים או פחות מתאימים למדיניות בית הספר. לדילמה הזו יש היבטים אתיים, מקצועיים וכלכליים. בנקודה זו אמרה קרן, נציגת המטה, שהפתרונות לסוגיה חייבים להתקיים במציאות של הסכמי השכר וההעסקה הקיימים, ותהליכי ניהול כוח האדם המקובלים. זו לא היתה אמירה קלה לכל המשתתפים בסדנה. נטען שאם אין למנהל בית הספר חופש גדול יותר לעצב את הרכב הצוות, אין כמעט שום אוטונומיה אמיתית. האם זהו מבוי סתום או דילמה מצמיחה? שני דברים סייעו להתקדם מנקודה זו. הראשון הוא שהובהר שהאמירה של המטה מגיעה מתוך הבנה של מה אפשרי בנקודת זמן זו, והשני הוא דוגמאות של משתתפים לאופנים בהם הרחבת סמכויות החלטה של בית ספר בממדים אחרים יכולה לתרום לשינוי בית ספרי חיובי.

הדיון הוביל לזיהוי של כמה מנופי שינוי:

•  "אוטונומיה לאוטונומיה" – גיבוש מנגנונים המאפשרים לבית הספר לקבוע מהם סוג ומידת האוטונומיה הנכונים לו ולתכניות העבודה שלו.

• "הוכחת רצינות" או "להרוויח את האוטונומיה" – בית ספר המעוניין לקבל לעצמו יותר סמכויות בתכנית הלימודים, בארגון המערכת, בהערכת תלמידים או בניהול המשאבים, צריך לעשות משהו כדי להראות שהשינוי הזה יהיה אפקטיבי מבחינתו. מה זה ה"משהו" הזה? יכול להיות תכנית עבודה שעוד לא מומשה, יכול להיות שבית הספר כבר הגיע להישגים כלשהם והוכיח דרכם את המוטיבציה והיכולות המקצועיות בתוכו.

• "תפירת חליפה" – פיתוח היכולת המערכתית להעריך את בשלות בית הספר וליצור תמהיל נכון של תחומי סמכות בהתאם לצרכים, ליכולות ולתכניות הפיתוח של בית הספר.

• "הצמחה לאוטונומיה" – מסלולים המביאים בתי ספר (ו\או מנהלים ו\או מורים) שעוד לא בשלים לכך למצב בו הרחבת הסמכויות שלהם תמשיך ותקדם אותם ולא תפגע בהם.

•  "מערכות תמיכה" – גופי ידע מקצועיים היודעים לסייע לאנשי חינוך ובתי ספר לפעול באופן מיטבי בתוך מצב של אוטונומיה רחבה יותר.

• "דילוג אמיץ" – אמון בתוך בית הספר הוא חיוני לכך שאוטונומיה מורחבת תוביל לצמיחה, אך גם בין ה"שטח" ל"מטה" יש לחזק את האמון. במובן הזה משרד החינוך, על מנת להראות לשטח שהוא רציני, צריך לעשות מהלך אחד לפחות שמוכיח רצינות מצדו – מהלך שבו בממד כלשהו תהיה הרחבת סמכויות משמעותית וגורפת לבתי הספר.