top of page

תלמידים מחוננים מהווים בממוצע כ-2% מאוכלוסיית התלמידים הכללית ומאותרים במערכת החינוך כבר בשלבי הגיל  ביסודי (כיתות ב' – ג'). ה"מחוננות" באה לידי ביטוי ברמת אינטליגנציה גבוהה בהרבה מהממוצע, לצד מאפיינים רבים נוספים המיוחדים לאוכלוסייה ומשפיעים מאד על האופן שבו צריך לטפל בילדים, להתאים עבורם דרכי הוראה ולמידה, הורות וכדומה.

 למרות שמדובר בתופעה הקיימת אצל אחוז קטן מאד באוכלוסייה, הרי שבפועל, משמעות הדבר היא שבכיתות רבות בכלל בתי הספר לומדים תלמידים מחוננים – לעיתים אחד, שניים או כמה ספורים בכל כיתה המהווים חלק מהמרקם ההטרוגני של הכיתה ומטבע הדברים לא פעם מהווים סמן ימני בתחום ההישגים הלימודיים לצד מורכבויות חברתיות ורגשיות שונות. בתוך סבך ההתמודדויות שחווה מורה בכיתה הטרוגנית כזו, לכאורה – זהו סוג התלמידים שהכי קל להניח לנפשם מתוך תפיסה שהם כנראה "יצליחו ממילא", יגיעו להישגים מרשימים גם אם לא יקבלו יחס או מענה מיוחד. היות שאוכלוסיית המורים הכללית ברובה לא עוברת הכשרה מיוחדת לעבודה עם תלמידים מחוננים בכיתה הרגילה, פעמים רבות – תפיסה זו היא המתקיימת בפועל.

אולם מה בעצם קורה עם התלמיד המחונן הלומד בכיתה רגילה? אילו תגובות מתעוררות בו, כאשר לאורך זמן הצרכים הייחודיים שלו כמחונן – לימודית, אינטלקטואלית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית – לא מקבלים מענה הולם? אילו השפעות יש לדבר עליו כתלמיד וכאדם? על תפקודו במערכת? על השיעורים ועל שאר תלמידי הכיתה?

לאחר שנים של עיסוק בנושא, בתחילת שנת הלימודים תשע"ח הוקם באגף למחוננים ולמצטיינים תחום ייחודי העוסק בנושא זה. כחלק מהמהלך החדש הוקמה גם מעבדה בשיתוף אגף מו"פ, שמטרתה לבדוק, לבחון ולברר – כיצד יכולה מערכת החינוך הרגילה, בה נמצאים תלמידים אלו רוב ימות השבוע, להעניק מענה שלם ומיטבי לתלמידים מחוננים הלומדים במסגרתם?

bottom of page